איך לומר בעדינות? מצב מערך הפסיכולוגיה הציבורית בישראל לא משהו. על אף שמדובר בתחום שירות משמעותי וסופר-רגיש, הפסיכולוגים הציבוריים צריכים להיאבק על תנאי עבודה בסיסיים ושכר מכבדים.
ישבתי לשיחה עם יורם שליאר, יו"ר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל (הפ"י), כדי להבין מי נגד מי, ומה צריך לקרות על מנת שהעתיד יהיה מעט ורוד יותר.
הפסיכולוגיה הציבורית בישראל: תמונת מצב
בישראל כיום ישנם כ-10,000 פסיכולוגים פעילים, מתוכם חצי נמצאים בשירות הציבורי, בהיקף של חצי או שליש משרה.
שכרם של הפסיכולוגים בשירות הציבורי הוא נמוך. לא מעט מרפאות ציבוריות של בריאות הנפש הן מוזנחות, צפופות ולא מתוחזקות. לא תמיד יש מקום לכל הפסיכולוגים לקבל מטופלים. למעשה, לפסיכולוג בשירות הציבורי אין ממש אינטרס לצאת מגדרו ולהגדיל ראש כי הוא לא זוכה לתמורה הולמת. מי נפגע מזה בסוף? האזרחים, שנתקלים בתורי המתנה אדירים ומקבלים פחות שירות. מעבר לכך, מדובר בשוק פרוץ עם שרלטנים רבים שפוצחים בקריירה טיפולית לאחר מינימום קורסים.
הפסיכולוגים בארץ נחלקים ל-6 חטיבות: קלינית, חינוכית, התפתחותית, שיקומית, רפואית ותעסוקתית. קיים מתח בין החטיבות השונות, בעיקר בין החטיבה הקלינית ליתר, כיוון שרק לה החוק מתיר לעסוק בטיפול בכל הגילאים והתחומים. פסיכולוגים מחטיבות אחרות שרוצים להתפתח לתחומים נוספים של התמחות, נתקלים בהתנגדות בשל תקנות מחמירות.
אבל היי –יש גם יתרונות!
במסגרת העבודה בשירות הציבורי, הפסיכולוגים זוכים לשעות הדרכה והשתלמויות. כעובד פרטי, מדובר בהוצאות כלכליות גבוהות מאד, בעוד במקרה הזה המדינה משלמת ומאפשרת אופק להתפתחות מקצועית.
בנוסף לכך, במסגרת הציבורית ניתן לעבוד עם אנשים. קבוצות עמיתים יוצרות כר פורה לעושר מקצועי; אפשר להביא קשיים מתוך הטיפול ומקרים להתייעץ עליהם.
תקנים נוספים בתנאים משופרים עם שכר מכבד, יובילו לכך שיותר פסיכולוגים יעדיפו לשרת בשירות הציבורי, בין היתר בגלל היתרונות הנ"ל, ויש פה אינטרס משותף – הן לטובת הפסיכולוגים והן לטובת מקבלי השירות. כשאנשי המקצוע ירגישו שהם רוצים להיות חלק מהמסע הציבורי, זה יבטיח את רמת המקצועיות של הטיפול לו האזרחים במדינה יזכו.
והסתדרות הפסיכולוגים, מה איתה?
מדובר בארגון הכי גדול של הפסיכולוגים בארץ ולכן יש לו עמדה גם בגופים ציבוריים.
יורם היה פעיל בארגון, אך הגיע להיות היו"ר באופן מקרי. מה שהניע אותו היה הרצון לעשות משהו למען החברה ולמען הפסיכולוגים בארץ.
הצורך להעלות את בעיית הפסיכולוגיה הציבורית לסדר היום, הביא להקמת פורום משותף של התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית, החטיבה במח"ר (הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח) והסתדרות הפסיכולוגים. יחד הם שכרו שירותים של חברת ייעוץ אסטרטגי כדי למצוא את הדרך להשפיע ולייצר שינוי. כיום, כולם בכנסת ובמשרדי הממשלה מודעים לבעיה בתחום הפסיכולוגיה הציבורית.
המפתח לשירות טוב
הכל מתחיל באנושיות – בטח ובטח כשמדובר בתחום הטיפולי.
מבוגר משמעותי, פסיכולוג – חייב להיות אנושי, לראות את האדם שמולו קודם כל.
בהקשר למערך הציבורי, זה משמעותי גם מבחינה ארגונית. כשהשירות הפנים-ארגוני גרוע, אי אפשר להעניק שירות טוב כלפי חוץ.
אז מה עושים?
לפי יורם, המדינה צריכה להשקיע בתקנים ולהציע שכר מכבד ותנאי עבודה טובים לפסיכולוגים, על מנת שאלו ירגישו שכדאי להם לחזור לעבוד בשירות הציבורי.
מדובר בהשקעה לטווח רחוק שתשתלם. במידה והיא לא תצא לפועל, יהיה לכך מחיר כבד בדמות אנשים שנזקקו לטיפול ולא זכו לו, או טיפולים לא-מקצועיים שנעשו.
עשה לכם חשק לשמוע עוד? האזינו לפרק המלא בפודקאסט >> איך אני יכול לעזור? פרק #25 | יורם שליאר – יו"ר הסתדרות הפסיכולוגים. איך מייצרים ומשמרים אמון בשירות הכי אישי שאפשר לתת?
