המועצה הישראלית להתנדבות הוקמה ע"י גולדה מאיר לפני כחמישה עשורים, ותפקידה לתכלל את פעילות ההתנדבות בארץ. מה זה בעצם אומר ומה הקשר של תרומה לקהילה לעולם השירות? שוחחתי על זאת ועוד עם מירי סימבליסטה, מנהלת במועצה האמונה על תחום הקהילה וההיערכות לשעת חירום.
לפני הכל, מילה על המועצה הישראלית להתנדבות
מדובר בעמותה ממלכתית שהיא למעשה ארגון-הגג להתנדבות בארץ. תפקידה של המועצה לחזק ולהרחיב את מערך ההתנדבות בישראל ע"י הענקת תמיכה וידע לארגוני ההתנדבות. המטרה הסופית היא שהארגונים יוכלו לתפעל את המתנדבים באופן האפקטיבי ביותר, ושכל אדם שבוחר להתנדב ימצא את מקומו.
אז מה הופך מתנדב למתנדב טוב יותר?
אז ברור שבראש ובראשונה אנשים מתנדבים מתוך רצון לתרום מעצמם ולהיות מעורבים, אבל חשוב להבין שמעבר לכך, התנדבות מעניקה מענה לצורך כלשהו. יש לזה אפילו שם: אלגואיזם – שילוב של אלטרואיזם ואגואיזם; האדם רוצה לעשות טוב בעולם, ובו זמנית מבקש לדעת מה הוא יקבל מהעשייה הזו, בין אם תחושה טובה, קידום בקריירה, או אפילו היכרות עם אנשים חדשים.
לפי מירי, חשוב ביותר שיהיה מניע נוסף שיביא את המתנדב להתחייב לעשייה, כי כל התנדבות כרוכה בתשלום מחיר אישי (בדמות זמן, משאבים וכיו"ב), ולכן הרווח שהמתנדב מקבל צריך לעלות על מה שהוא משקיע. זה, בין היתר, תפקידו של מנהל ההתנדבות – לייצר שיח מקצועי סביב הנושא כדי לגרום למתנדב להבין מה המניע שלו.
עושים סדר בכאוס
הן במצבי שגרה והן במצבי חירום, העמותות מתנהלות במרחב כאוטי במידת זו או אחרת, וכאן נכנס לתמונה נושא השירות. למעשה, השירות בא לידי ביטוי בשלושה מישורים: האנשים שזקוקים לעזרה, קהילת המתנדבים והעמותות עצמן.
בהפוך על הפוך, הפער בין הרצוי למצוי במקרי חירום הוא פעמים רבות דווקא על רקע חיובי: כאשר יש עודף מתנדבים ותרומות, שלא תמיד יודעים למי לפנות ואיך נכון להתנהל.
מירי מסבירה שהמועצה הישראלית להתנדבות מקפידה להיות עם יד על הדופק. הלכה למעשה, זה אומר שהם דואגים לפענח מה מנהלי ההתנדבות צריכים כדי להוציא לפועל את ההתנדבות הכי טובה ומותאמת שיש לקהל, ולצד זה, להבין למה המתנדב זקוק כדי לבצע את המשימה שלו בשטח בצורה הטובה ביותר, תוך הענקת הכלים המיטביים לכך.
מה בין תפעול מערכי התנדבות לבין פירמידת הצרכים של מאסלו?
על רקע המלחמה באוקראינה, הגיעו לארץ בחודשים האחרונים נמלטים רבים מחוסרי מעמד וחסרי כל. מירי מספרת שהתפיסה במועצה היתה שככל שיחלוף הזמן, יעלו אצלם צרכים שהמדינה לא ערוכה להעניק להם בהיותם בעלי סטטוס תיירים. מהמקום הזה נולד "מוקד צו השעה" – שיתוף פעולה יחד עם משרד הרווחה, הג'וינט ומד"א, שאליו הנמלטים יכולים לפנות ולבקש כל עזרה שהיא. זו מערכת שצריכה היתה להיבנות בצורה מסודרת, ומצד שני להיכנס לפעולה מהר מאד.
ככלל, אנחנו ערים להתגייסות רבה של אזרחים בעתות חירום,כשהמוטיבציה להעניק כל אחד מיכולתו היא רבה.בהקשר זה, על מנהלי מערך ההתנדבות למצוא את האיזון בין מה הנזקקים צריכים לבין מה התורמים רוצים לתת. צריך לזכור שעם כל הרצון הטוב, בסופו של דבר, מזון, מקום מגורים ושירותי רפואה נמצאים במקום הראשון מבחינת הצרכים.
החזון: לתת בחזרה למתנדבים
ללא ספק, מנהלי ההתנדבות והמתנדבים עצמם גם זקוקים לרגע לנשום – לכל הפחות כדי להבין את התחושות שעולות אצלם, ומהו תהליך הלמידה שהם עוברים.
מבחינת מירי, אם לא היו שיקולים תקציביים, האידיאל הוא לדאוג להכשרות והסמכות מקצועיות דרך קבע, להשקיע במחקרים של עולם ההתנדבות, וכמובן – להמשיך ולייעל את המערכת: למקסם את האפקטיביות של מערך ההתנדבות בארץ, על הממשקים בין הארגונים השונים.
נשארתם עם טעם של עוד? האזינו לפרק המלא בפודקאסט >> איך אני יכול לעזור? פרק #18 | מירי סימבליסטה – איך לעזור למתנדברים ולבורחים מהמלחמה באוקראינה
